פסק-דין בתיק עת"מ 28405-11-11

כללי

1.      העותרת, עופר שפיר ושות' - חברת עורכי דין, מחזיקה בנכס הממוקם ברח' מנחם פלאוט 10 ברחובות, שמספרו 4790090120, החל מיום 1.9.2005 (להלן - " הנכס"). ביום 13.6.2011 הודיעה המשיבה לעותרת, בין היתר, כי לאור אופי השימוש שעושה העותרת בנכס, החליטה לשנות את סיווג הנכס לצורכי ארנונה מהקטגוריה "תעשיה" לקטגוריה "משרדים" (להלן - " ההחלטה"), כאשר החלטתה זו תוחל רטרואקטיבית ביחס לתקופה שבין חודש ספטמבר 2005 לחודש יוני 2011. בהתאם, הושת על העותרת חיוב רטרואקטיבי בארנונה בסך 280,848 ש"ח (להלן - " החוב שבמחלוקת"), כאשר קרן החוב שבמחלוקת עומדת על סך של כ- 190,000 ש"ח. מכאן עתירה זו, שבמסגרתה מבקשת העותרת לקבוע כי החלטת המשיבה לחייבה בתשלום החוב שבמחלוקת - אינה כדין.

העובדות הצריכות לעניין

2. עובר ליום 1.9.2005 פעלה בנכס "האריסון מחקרים רפואיים", אשר לאור אופי השימוש שעשתה בנכס - סווג זה כ"תעשיה". כאמור, החל מיום 1.9.2005 החלה העותרת להחזיק בנכס, וביום 12.9.2005 הודיעה למשיבה על דבר החזקתה בו, תוך שהיא מציינת שעיסוקה בעריכת דין. ביום 10.10.2005 עדכנה המשיבה ברישומיה את השינוי בזהות המחזיקים בנכס, אולם בשל טעות לא שינתה את סיווג הנכס מ"תעשיה" לקטגוריה שאין חולק כי היא המתאימה לשימוש שעושה העותרת בנכס, היינו "משרדים".
3. ביום 24.5.2006 נפגשו נציגי העותרת, עורכי-הדין שפיר וגולדנברג, עם נציג המשיבה, מר מנחם רוזנטל, לצורך יישוב מחלוקת אחרת שנתגלעה ביניהם, כאשר פגישה זו התנהלה מתוך מודעות נציג המשיבה לטיב השימוש שעושה העותרת בנכס כמשרד עורכי-דין.
4. ביום 1.11.2010 שכרה העותרת מבעל הנכס, מר שמחה סלפטר, שטח נוסף אשר גובל בנכס שכבר היה תחת החזקתה. בעקבות דיווח שמסר מר סלפטר למשיב בדבר השכרת שטח נוסף לעותרת, ערכו נציגי המשיבה ביקורת בנכס ביום 26.1.2011. ביום 13.6.2011 הודיעה המשיבה לעותרת, כי במסגרת ביקורת פנימית שערכה, התברר לה שנפלה טעות ברישומיה, במובן זה שלאחר קבלת הנכס לחזקת העותרת לא שונה סיווגו מגדר "תעשיה" לגדר "משרדים", וכי תיקנה טעות זו עם גילויה. לאור זאת הודיעה המשיבה לעותרת, כי היא זוקפת לחובתה את החוב שבמחלוקת (להלן - " הודעת תיקון השומה").

יצוין כי רק ביום 28.7.2011 הודיעה העותרת, בכתב, למשיבה על דבר החזקתה בשטח הנוסף החל מיום 1.11.2010.

5. ביום 15.11.2011, הגישה העותרת את העתירה דנן. במקביל הגישה השגה למנהל הארנונה, ובמסגרתה טענה שיש לתקן למפרע את הסיווג של הנכס, כך שסיווגו יהיה "משרדים באזור ד'", במקום "משרדים באזור ב'". בנוסף ביקשה העותרת להשיב לה את הפרשי הארנונה אשר שילמה לטענתה ביתר (הואיל והארנונה המושתת על נכס המסווג כ"תעשיה" גבוהה יותר מנכס המסווג כ"משרדים באזור ד'"). ביום 19.12.2011 דחה מנהל הארנונה את ההשגה.

עיקר טענות העותרת

6. ראשית , טוענת העותרת, כי השתת החוב שבמחלוקת על כתפיה מהווה חיוב רטרואקטיבי פסול. זאת בשים לב, בין היתר, לתום ליבה של העותרת, אשר יידעה את המשיבה בדבר אופי השימוש הנעשה בנכס; הסתמכותה על סופיות השומה, אשר יוצרת השתק ומניעות מצד המשיבה לדרוש את החוב שבמחלוקת; וגובהו של החוב שבמחלוקת. בהקשר זה מציינת העותרת, כי תיקון שומה למפרע אפשרי רק אם הסתיר הנישום מהרשות נתונים שעמדו בבסיס השומה החסרה, או כאשר קיימת מודעות בפועל או בכוח מצד הנישום לכך שהרשות מחייבת אותו בחסר.

לעניין כנות וסבירות הסתמכותה, מטעימה העותרת, כי היא כלל לא בדקה את השומות שנשלחו אליה לאורך השנים, היות והסכומים המגולמים בהן נראו לה סבירים ונשארו יציבים לאורך השנים (למעט עדכוני שיערוך), ובשים לב לכך שהשומות נפרעו באמצעות הוראת קבע שניתנה לטובת המשיבה. עוד מציינת העותרת בהקשר זה, כי עד לשנת 2011 לא כללו הודעות השומה שנשלחו אליה פירוט כתוב של סיווג הנכס תחת התיבה "סוג הנכס" המופיע בהן, אלא רק קידוד מספרי, אשר ממנו כלל לא יכולה הייתה ללמוד מה סיווגו של הנכס. רק בשנת 2011 נכתב בהודעת השומה כי סיווג הנכס הוא "תעשיה וביח"ר".

7. שנית , טוענת העותרת, כי הודעת תיקון השומה בטלה, היות והחוב הגלום בה כלל לא נרשם בספריה, כפי שנדרש, בין היתר, מכוח תקנה 4 לתקנות הרשויות המקומיות (הנהלת חשבונות), התשמ"ח-1988, וכן מאחר שאין היא כוללת את יסודות השומה, ואין היא חתומה על-ידי מנהל הארנונה במשיבה, הוא הגורם המנהלי המוסמך לתקן שומות ארנונה.
8. שלישית , טוענת העותרת, כי אף אם היה מקום להשית עליה חיוב ארנונה רטרואקטיבי, הרי שלאור סעיף 2(א) לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן - " חוק הריבית וההצמדה"), אין לחייבה בריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1.9.2005, היות והמועד שנקבע לתשלום בסיס החוב הוא מועד משלוח הודעת התיקון, קרי 13.6.2011.
9. רביעית , טוענת העותרת, כי אף אם היה מקום לחייבה בריבית, אין זה חוקי לחייבה בריבית לפי אופן חישוב של "ריבית דריבית".

עיקר טענות המשיבה

10. ראשית , טוענת המשיבה, כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים מצד העותרת, שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהתנהגויות הבאות:

                                 א.         בעתירתה מעלה העותרת טענות הסותרות את טענותיה בהשגה שהגישה למנהל הארנונה. בעוד שבעתירתה טוענת העותרת שלא ניתן לשנות את הסיווג של הנכס למפרע, הרי בהשגתה טענה שיש לעשות כן ולזכותה בגין ההפרשים שכבר שילמה למשיבה.

                                  ב.         העותרת נמנעה מלצרף לעתירתה את שומת הארנונה לשנת 2011, שממנה ברור כי הנכס מסווג כ"תעשיה" ולא כ"משרדים".

                                  ג.          העותרת נמנעה מלדווח למשיב במשך תשעה חודשים כי שכרה ממר סלפטר שטח משרדים נוסף.